על הלוואין, זהות יהודית ומה שבינהן

הלוואין מתקרב, ואצלנו בקליפורניה- אי אפשר להתעלם. הרחובות מלאים בקישוטים, הילדים נרגשים, ואני, כמו בכל שנה- מוצאת את עצמי מתלבטת: עד כמה אני נכנסת לזה, איך להגיב, ואיך זה משתלב בזהות היהודית שלנו? בכל שנה אני מופתעת כמה הקישוטים יכולים להיות יצירתיים, מפחידים ומעוררי בהלה, ותוהה עד כמה והאם לי כישראלית הזעזוע עמוק יותר מלאחרים. אבל הילדים?? הם מתים על החג הזה. אוהבים זו מילה יותר מתאימה פה. הם אוהבים לראות את כל העיר נכנסת לאווירה, וכל שנה מגלים איזה קישוט חדש השכן החליט להוסיף. כמובן שגולת הכותרת היא איסוף הממתקים ב"ערב החג". איך אני התגלגלתי עם החג הזה? בשנה הראשונה סלדתי ממנו מאוד, עד כדי כך שכמעט לא הסכמתי לשתף איתו פעולה. אך רפי, בן זוגי, איזן אותי ואמר שזו חוויה והילדים רוצים וצריכים לחוות זאת. שזו הזדמנות. אז עם כל הקושי היינו באירוע. בשנה השניה היה עוד יותר קשה על רקע מאורעות ה7 באוקטובר. אבל נשים את זה רגע בצד- הגענו, והילדים נהנו מהחג ומהאווירה ואנחנו ליווינו אותם, ובעיקר התחזקנו מהמפגש עם קהילה ישראלית מחבקת. והשנה- קישטנו בצניעות רבה את חוץ הבית. מודה שלי היה קשה עם הרעיון אבל רפי מאוד רצה להכניס את הילדים לאווירה. ואני זרמתי. למען שלום בית 🙌. זו באמת התלבטות. בין פתיחות לתרבות החדשה לבין שמירה על שורשים וערכים. וזו התלבטות לא רק שלי. היא חלק מתהליך עמוק שכל משפחה מהגרת עוברת. אז מה זה אומר? שאם "חוגגים" הלוואין הילדים שלי כבר לא יהודים? שהם לא יודעים מאיין באו? ממש לא. בדיוק כמו שהכנסנו את אווירת הלוואין לחצר הבית, כך ואף יותר עשינו גם עם ראש השנה וסוכות. הילדים עזרו לקשט את הסוכה, מיקה הכינה (מיוזמתה!) משחק לאורחים עם סמלי החג וכך גם בראש השנה- חגגנו, בירכנו והסברנו את משמעות הסימנים והברכות.

בניית הזהות של הילדים תלויה במספר גורמים-זהות אישית, משפחתית, חברתית, תרבותית ולאומית, רגשית ומגדרית, וערכית ומוסרית.

אז נכון. הילדים שלי לא בונים את זהותם בדיוק כמו שאני בניתי, הם חשופים לשתי תרבויות, והחשיפה הזו יכולה להביא מצד אחד חוזקות ומצד אחד בלבול. וזה המקום שלנו כהורים לחזק את זהותם ולשמור עליה כברורה, אם זה מה שאנחנו רוצים כמובן.

כשאנחנו מבינים מה מרכיב את הזהות של ילדינו, ומה מידת ההשפעה שלנו עליה, קל לנו יותר לדעת מתי לשחרר ומתי להציב גבול. במיוחד סביב חגים, סמלים ותרבויות חדשות.

בית יהודי אינו רק חגים. הוא מורכב מעוד הרבה מסורות ואמונות והן שלובות כחוט השני בכל רגע בחיי היום יום שלנו. ממוזיקה ישראלית\עברית, שימוש בשפה, אווירת יום שישי, הדלקת נרות, יחסים, שיח על ערכים ומוסר ועוד.

אז איך אני כהורה שרוצה לשמור על זהות יהודית, מתמודדת עם ההלוואין?

אני מקבלת את התרבות ששונה ממני, ומנסה ל"הנות" ממה שאפשר- ודרך זה דווקא לחזק את היהדות שלי. לדוגמא- אני אראה עם ילדי קישוטים, אחמיא על ההשקעה, אבל גם אציין ואסביר למה אני לא מתחברת לחג הזה או מה לא נעים לי בו (ויש הרבה). ומה כן נעים- למשל לראות את השכנים ולברך לשלום. זו הזדמנות להראות לילדים שגם אם יש משהו שהוא לא בדיוק כמוני- אני לא מבטלת אותו, אלא חיה לצידו. ומעודדת כל אחד לעשות ולנהוג לפי מה שמתאים לו.

כל משפחה ואדם מחזיקים בזהות שהיא פסיפס דינמי. היא מורכבת מיחסים, ערכים, תרבות, תחושת שייכות והדרך בה אני רואה עצמי בעולם. אין נכון או לא נכון. יש מה מרגיש לי ולמשפחה שלי מתאים וטוב וזה מה שחשוב. 

בעיניי, זו מתנה גדולה שאנחנו יכולים להעניק לילדים שלנו. היכולת להרגיש בבית בשני עולמות, בלי לוותר על מי שהם באמת. כי בית זה לא רק איפה שאתה, זה מה שבתוכך.

שגיא ומיקה מסיירים בקישוטי השכונה

מקשטים את ביתנו לכבוד סוכות