עוד ויכוח בין האחים? למה דווקא כדאי לתת לזה לקרות

יחסי אחים... שנדבר על זה קצת?

הערב התנהל אצלנו ויכוח סוער על התחבושת האלסטית. מיקה מצאה אותה ושמה על הרגל, ושגיא מיד קפץ וטען שהיא שלו, כי קיבל אותה מהרופאה כשכאבה לו הרגל. שניהם רצו לשאול אותי למי זה שייך, ומה יכולתי לומר? זה של כולם, אבל שגיא קיבל את זה. מזל שמצאתי עוד תחבושת, כי כמובן, לשניהם כאבה הרגל באותו רגע, שניה לפני השינה.

מה עשינו? הם חבשו לעצמם את הרגל, קראנו סיפור, ועכשיו הם אמורים לישון. תכף נגלה מה מצבם.

המאורע הזה סימן לי שהגיע הזמן לכתוב קצת על יחסי אחים. וגם כי חברה יקרה עודדה אותי (תודה מיטל!).

אז מה קורה כשהילדים מתווכחים ולא מסכימים ביניהם?

ראשית, זה אף פעם לא נעים לראות ולשמוע ויכוחים. במיוחד כשהם חוזרים על עצמם שוב ושוב. אם לא על התחבושת, אז על משהו אחר, לפעמים אפילו על חתיכת זבל שנראית חסרת ערך בעינינו.

אבל אם נביט אחרת – מריבות אחים הן הזדמנות לראות את הצורך של כל ילד לשמור על מקומו וחפציו בתוך המשפחה. יש ערך למיטה שהיא רק שלי, לשידה שהיא רק שלי, ולמקום פרטי שבו אוכל לשמור על הדברים החשובים לי. גם לנו, כמבוגרים, חשוב שיהיה לנו מרחב משלנו.

מה אנחנו יכולים ללמוד ממריבות בין אחים?

מריבות הן דרך טבעית ללמוד להסתדר בעולם. היכולת להתפשר, לדבר, לגשר – הן מיומנויות חברתיות חשובות, והבית הוא המקום הכי בטוח לתרגל אותן. לכן, נסו להקשיב מהצד, ולהתערב רק כאשר נחצים גבולות של כבוד או פגיעה.

במקום למהר לפתור עבורם, נוכל ללמד אותם טכניקות משא ומתן: איך לדבר עם הצד השני, איך להתמודד עם סירוב, ואיך למצוא פתרונות אחרים. אלו כלים שילוו אותם הלאה בכל שדה חברתי.

איך נעודד סיום נעים למריבה?

חזקו את הילדים כשהם מצליחים למצוא פתרון. ציינו את זה רגע לפני השינה: על שהקשיבו, על שהצליחו להידבר, על שמצאו דרך.

מריבות בין אחים הן גם מקום שבו הזהות האישית מתגבשת. אפשר לראות מי מוותר מהר, מי מתעקש, מי פונה לעזרה. לפעמים ילד שנראה ביישן מול חברים דווקא עומד על שלו מול אחיו.

דרך שיקוף ההתנהגויות הללו במרחק זמן מה מרגע שקרו, נוכל לחזק את הילד גם מחוץ לבית. אמרו לו: "ראיתי שלא רצית לחלוק את הצעצוע. זה בסדר. גם בגן תוכל לבחור מתי לחלוק ומתי לשמור לעצמך." הימנעו מתוויות קבועות כמו "עקשן" או "וותרן" – במקום זאת, התייחסו להתנהגות הספציפית. תוויות כאלה עשויות לגרום לו להתקבע בצורת התנהגות מסוימת. זה עוד מוקדם לקבע זאת.

כשמריבות נועדו למשוך תשומת לב

אם אתם מזהים שמריבות נועדו למשוך את תשומת לבכם, השתדלו להקדים תרופה למכה: הקדישו זמן איכות אישי לכל ילד, והגדירו מראש בשיחה משפחתית בארוחת הערב, כללים ברורים לגבי מעורבותכם במריבות מעתה והלאה.

בעת המריבה שמרו על איפוק, עמדו בכלליכם, ואל תשכחו לחזק אותם שהם מצליחים. לא מיד בתום המריבה אלא רגע לפני השינה. כך הילדים ירגישו מוערכים ובעלי משמעות.

גילאים שונים – התייחסות שונה

כמובן שעלינו כהורים לנווט לפי גיל הילדים. עד גיל חמש חשוב להיות נוכחים יותר, ללמד לחלוק וליישב סכסוכים. בגיל מאוחר יותר נצפה מהם להצליח לפתור קונפליקטים בעצמם דרך הדברות.

איך נוכל לעודד יחסים טובים בין אחים?

• מטרה משותפת: כשיש לילדים משימה משותפת, הם משתפים פעולה כדי להשיגה, אל תצרו תחרות בין אחים לעיתים קרובות. השאירו את התחרות לתחום הספורט.

• שמירה על מרחב פרטי: לכל ילד יש חפצים ומרחב משלו. כבדו זאת. זו למידה חשובה לחיים לא לחדור לרחב של האחר ולהיות אחראי על חפציך.

• אח גדול: הסבירו לאח הבכור את תפקידו בלי להכביד, ועודדו אותו לשמש דוגמה נעימה.

לסיום,

יחסים בין אחים הם אבן דרך משמעותית בהתפתחות החברתית והאישית של ילדינו. תנו להם את המרחב ללמוד, להתווכח ולהתפתח. אל תפתרו עבורם כל מריבה, אל תהיו השופטים במריבה – קחו נשימה עמוקה וזכרו: זה קורה אצל כולם.

תחבושות המריבה